טיס בחיל האויר ובוגר המחזור הראשון של הפקולטה למשפטים בירושלים - נפל כבן יחיד להוריו
GIDEON LEVANON גדעון לבנון
ההכשרה, הפלמ"ח ומלחמת העצמאות
בארבע שנות התיכון היה גדעון חבר פעיל בתנועת מכבי הצעיר בירושלים והיה זה טבעי שלאחר סיום לימודיו יצטרף להכשרה של תנועת הנוער בגבעת חיים – הכשרה שהיתה מגויסת לפלמ"ח.
וכך כתב גדעון להוריו:
"הגענו הנה בשעה 6 והמקום מצא חן בעיננו. לפני זה הייתי בחיפה והתרחצתי בברכת בת-גלים. אנו נמצאים כאן במספר של 50 חברים וחברות. מצב הרוח טוב והחברה נעימה. הקבוצה היא אחת היפות שבין הקבוצות בארץ. ביום חם ובלילה יש יתושים בשפע אבל העבודה למרות שהיא קשה – נעימה. ביומים הראשונים עבדתי בבנין וכנראה לא הזיק לשרירים שלי והיום עבדתי בזבל, דבר שאין לו טעם אבל ריח יש לו. האוכל טעים מאוד והתאבון אחרי עבודה של 8 שעות אינו לקוי."
גדעון ממשיך במכתב נוסף:
"עשרת הימים הראשונים עברו במהירות, מצב הרוח כרגיל טוב מאוד. מאז המכתב הראשון עבדתי כל הזמן בזבל והפכתי לזבלן מובהק. ואילולאי צצו לי, כמו לרוב החברים, ארבעה פרונקלים עסיסיים, שיירפאו אני מקווה במהרה, היתי ממשיך בעבודה ולא ברפת ששם יש לי גישה יותר קרובה אל מקור הזבל."
ובמכתב המשך כתב גדעון:
"שתי בשורות חשובות יש לי לבשר לכם. ראשית כי נפטרתי מכל הפרונקלים ושנית כי התגלחתי אחרי שצמח לי במשך הזמן זקנקנצ'יק הגון."
האופוריה התמוגגה לה כעבור כשנה וב 15 באוגוסט 1947 והוא בן 19 כותב גדעון לחבר המממונה על ההכשרה:
"חבר!
כחודשים אחר שנכנסתי לשרות חתמתי על חוזה המחיבני לשנתים, ועתה, עם גמר שנה אחת לשרותי מתברר לי כי לא רק עבור כל אחד שאיננו מתעתד להמשיך בחיי בקיבוץ אלא בשבילי באופן פרטי במיוחד שנה זו היא מיותרת ואף יותר מזה, היא יכולה להשפיעה באופן נמרץ על עתידי ולרעה כמובן.
א. מצבם הכלכלי של הורי אינו בכי-טוב ואם לפני שנה לא הרגשתי בצורך לעזור להם וביחוד משום שהרגשתי ששנת שרות אחת היא בכל אופן דבר נחוץ (ולזאת גם הורי לא התנגדו) הרי עכשיו שאלת העזרה להורים היא נמרצת למדי (הנני גם בן יחיד להורי)
ב. סבור היתי ששנתים שרות לא תהינה להן השפעה על המגמה להמשיך בלימודים ונתברר לי לצערי שאף שנה אחת, באוירה חדשה לגמרי כמו זו שבהכשרה, דיה להתיך אדם מכל מרץ ורצון ללמודים. עוד שנה נוספת מסיום הקודמת עלולה מן הסתם לשנות לגמרי את מגמתי בחיים. ואני רואה באופן אוביקטיבי כי יהיה זה אסון לי ויותר מזה להורי שאינם יותר צעירים.
בגלל שני הגורמים הללו – הכלכלי של הורי והמשך הלימודים שלי, סובר אני כי תראו בשנת ההכשרה שלי זמן מספיק של שרות, ולא תהיו פורמאלים עד כדי לראות בחתימה נמהרת שלי סיבה חוקית לחיבני לשנה נוספת שיש לה השפעה גדולה על עתידי
ובתודה גדעון לבנון."
מה היתה תגובת החבר או ההכשרה איננו יודעים, מה שברור הוא שב-12 בדצמבר 1947 עם פרוץ מלחמת העצמאות ירדה ההכשרה עם גדעון לנגב – לניר עם ולגדוד השני של חטיבת הנגב של הפלמ"ח. גדעון היה חבלן ומדריך חבלה ולוחם שהשתתף במספר קרבות מכריעים בחזית בנגב.
וכך כתב גדעון להוריו:
זמן קצר אחר ששלחתי בידי יהודה את מכתבי הראשון אחר החופש התחלתי להיות עסוק "במקצת" להלכה ולמעשה.
אח"כ הייתי זמן בחור נידח ביותר בארץ ישראל קרי: 'כפר דרום' נקודה של הפועל המזרחי אשר פרט לשירה שבועית אין בינה ובין העולם החיצוני ולא כלום. ואח"כ הופסקה התחבורה לתל אביב ועד ש"יבקעו השערים" יעשה המכתב את מחצית דרכו Per Avion ואת שאר הדרך יפקיד עצמו בידי הסדר לא סדר של משרד הדואר. ועל כך אל תתרעמו נא עלי וביחוד את אמא יקרה אל תתעצבי כי אין כל סיבה אמיתית לכך זולת פסיכולוגיה נפחדת שעליך אבא לאזור כגבר חלציך להרגיעה."
במכתב נוסף מהקרבות כתב גדעון:
"יקירי אבא ואמא
ברכת אלהים הכביר על ראשיכם אורך ימים! – השראה ערבית זו על ברכת השלום באה כמובן בגלל הנסיבות והתנאים: כשאתה מקיץ בבקר על מטת קפיצים ושני מזרונים וסדין מתחתיך וכר הגון תחת לראשך והתרנגולים מקרקרים בלול והיונים עפות מבעד לחלון וכשאתה רואה מבעד לדלת את המשטרה המפורסמת והמסגד הארור והעשן מיתמר מאחד הבתים, ויריה אחת ועד אחת מבקעת את האויר אז תדע כי אכן בעיר ערבית אתה ולא סתם עיר אלא עירו של אברהם אבינו ע"ה – באר שבע."
מלחמת העצמאות הסתימה רשמית ב 10 ביולי 1949, וב 22 בנובמבר 1949 כשגדעון בן 21 הוא הגיש בקשה להרשם לפקלטה למשפטים בירושלים בצרוף קורות חים בהם כתב גדעון:
"נולדתי בירושלים ב-6 ביולי 1928 להורי צבי ופנינה לבנון. אבי יליד רוסיה ואמי לידת וינה. למדתי 8 שנים בביה"ס העממי "תחכמוני" בירושלים. ו–4 בביה"ס התיכוני בבית הכרם. עם סיום לימודי הצטרפתי להכשרה של תנועת הנוער שבה היתי ב–4 שנים שלפני-כן, תנועת המכבי הצעיר. היתה זו הכשרה מגויסת לפלמ"ח בקיבוץ גבעת חיים. ב–1 בדצמבר 1947 ירדה הכשרתינו לנגב ובחזית זו, הן בפלמ"ח בחטיבת הנגב (גדוד 2) ואח"כ בצבא בחטיבה 12 (בגדוד 9), היתי עד לסיום הקרבות ולאחריהן. במאי של שנה זו העברתי לירושלים, עודני בצבא והנני מחכה לשיחרורי.
שולט בעברית, כמעט גם באנגלית, מדבר ושומע גרמנית, כן גם ערבית, לומד צרפתית. מנגן בכינור או מנדולינה בשעות הפנאי, אך בעיקר מחכה לשיחרורי
גדעון לבנון"